עוברים דירה

יקרים/ות,
אביבסקי היקר פתח לנו בלוג חדש ומשוכלל. אנחנו עוברים דירה.
הכתובת: http://engagedharma.wordpress.com/
הקהל מתבקש לשבת.
סאטי

Sowing Seeds for Change

A Report from Israel, Zohar Lavie and Nathan Glyde

In today’s world we are constantly exposed to news and images of suffering and violence. From war and famine to the destruction of the planet, we have a lot to take in and process as human beings wishing to live a complete and full life. At SanghaSeva we come in touch with this time and again. For ourselves, we have found this a fruitful and eye-opening process. How do we deal with the suffering we encounter, and how do the mechanisms we use affect our ability to be of use in alleviating the pain around us? What stops us from taking action as individuals and as a whole?

For the past six years, we have spent much of our time combining dharma and service work, and this has been a rich and fertile ground to explore these issues. We would like to share some of our thoughts and insights.

When hearing about a difficult situation somewhere, such as war, injustice, suffering and violence, some of our common reactions are pain, anger and perplexity. There is not a problem with these reactions in themselves, they are our natural emotional responses. We don’t want suffering like this to take place around us, in the world we share. One way we deal with these emotions is to feel overwhelmed. We feel responsible, that we need to find a solution, that we need to fix. This can easily lead to depression or numbness. Deep ecology teacher Joanna Macy points out that much of the seeming apathy and lack of positive action in our world today is a result of overwhelm. The pain is too strong, and our faith in ourselves too weak to allow us to do anything but shut down and ignore. If we find ourselves feeling apathetic or numb or helpless in the face of suffering, this is our wake up call. The first step for us to take is to reconnect to that which is suppressed, in an environment that can support and hold us. We need to take time out, create some space, cultivate compassion for everyone involved, including ourselves, and recognise and allow our need to feel hope. From there we can start making small steps, letting go of knowing or controlling the whole process. Just one step at a time, just the next right thing can bring hope and rejuvenation to our wounded hearts.

Another way we deal with these emotions is to look for a way out, because they are too uncomfortable to be with. We identify the source of these emotions as the difficult outer situation, and so we focus our energy in finding solutions to the situation, not only because it is wrong in itself, but also to get rid of our own difficulty in facing it. We move very quickly through the pain to the judgment onto the view and the solution. We rush to become someone who has answers. We look for who is responsible, and if we can find someone to blame, all the better. If we find ourselves blaming and judging, this is our wake up call. When we confuse wanting to support truth and justice, with an unwillingness to be with the difficult - we are closing down. Our unwillingness to spend enough time with really feeling overwhelmed or helpless, means we don’t have the time to find the ability to be with these feelings, and later to understand them.

By doing this we additionally create a separation between us and the world. We get caught up in an “Us and Them” dynamic. This dispersal of our energies leaves us unable to participate in positive action. It adds to the kind of separation and negativity which started the whole cycle in the first place.

Another way of being with difficult situations and our own reactions to them can be to stay open and investigate what is going on in ourselves. By making full contact with our own inner life we can learn about ourselves and others, and become more open and possibly useful to others as well. This doesn’t mean we should ignore injustice or violence or the destruction of our planet. It doesn’t mean we shouldn’t do all we can to alleviate suffering and what causes it to the best of our understanding and ability. What it means is that we should act from a wider perspective, and with a constant caring, looking and investigation at what is really motivating us and moving us, and how these different forces within us support or get in the way of our true compassion, our true ability to help, to be of use.

It can help to use the power of imagination, imagine ourselves living in the situation we encounter. Gandhi said that we cannot help someone until we know what it is like to be in their shoes. Can we find parallels between the situation and our own lives? When we look at situations more closely we can see that everything ‘out there’, in any political or life situation, is mirrored also ‘in here’, in our own conditionings and habits. In fact, it is often the reflection of ourselves that we see in the ‘other’ that scares us and makes us shut down.

For example, if we look at two nations who are constantly at war, where the violence is escalating, it seems totally clear from the outside that violence is just leading to more violence. We can see that it is wrong, and senseless. But if we turn our looking inwards do we not see equally ‘wrong’ habits and patterns that we follow even though they lead us away from peace or joy?

When we explore empathy with another’s situation we equally uncover more about ourselves. This new clarity can generate more passion to work on ourselves, as well as more empathy and understanding for others.

This double effect nourishes and opens our hearts. When we can be open and peaceful with ourselves we actually bring change to the world. We become the kind of being that helps transform suffering, sometimes in small ways that go unnoticed and sometimes we hit the headlines.

An American friend who works as a consultant to NGOs and charities around the world shared an experience of crossing the checkpoint between Israel and Gaza. She was in a line of NGO workers, standing in the hot sun. She was late to the course she was leading due to the security checks by Israeli soldiers taking longer than usual. Yet she could see the queues for Gazan residents were a lot longer and were moving a lot slower. She could feel herself getting frustrated and angry with the whole system around her, a system of humiliation and degradation in which the Palestinians around her had to live day after day, subjected to unfair and unjust procedures as well as aggression and abuse from the soldiers.

When she looked around at the queues and the booths and the soldiers with their guns she suddenly sensed the fear that was at the root of it all. She felt that whoever created such a situation must be overwhelmed by fear. This understanding allowed her heart to open. She looked around and felt empathy for the Palestinians and the intense hardship they suffered, and also for the young Israeli soldiers who were so strained with anxiety. Her heart was big enough for both. And she said that this allowed her to just be with that experience of waiting to go into Gaza, so that when she finally joined the Palestinian friends waiting for her, she could be there fully with them and for them. By staying open she could do what she was there to do, she could help people in Gaza.

Allowing ourselves to be with things as they are doesn’t mean letting go of a deep sense of what is right or just, or ceasing to aspire for peace in the world. But when we want to make a difference we have to see as wide as we can, so we can attend to what is calling our attention in the world and within our hearts. For this to work we have to be willing to be honest with ourselves and willing to go beyond our comfort zone, and really feel what we are running away from. Not easy.

I recently read a true story of a young woman who lost her whole family in a concentration camp during World War two. She survived because when it was her turn to enter the gas chamber, it was too full. She said that what kept her alive during the next months in the concentration camp, was the commitment to live to tell of the horrors that she and others were subjected to. But when the moment of liberation came, she looked at the faces of those that had freed her, and she felt that to tell them her whole story would be to continue the cycle of hate and negativity. In her words, she realised that within each of us there is a potential Hitler, and she didn’t want to trigger a Hitler in any one. She wished to nurture the Love that is within each of us. And her life’s work became this awakening of Love in everyone she met, as well as working with the Hitler inside herself. She said that if she could touch one single human life and turn it away from negativity, from hate, from revenge, from bitterness into a life of service and love and care, then her life may be worthwhile and she deserved to survive.

Peace and understanding are two words that often go together. Understanding in the deepest sense leads to Peace in the deepest sense. Deep understanding sees the unity of all life, it also sees the futility of cycles of violence that feed more violence, and it sees the way to Peace. It also sees “There is no way to Peace; Peace is the way.” I heard a testimony of a unique transformation that arose during the long conflict between Israel and Palestine. “In 2001, on my last night as a Major in the Israeli army, serving in the occupied territories, I demolished a house in El Chader village. Later on during the same day, we initiated a curfew over the village of Husan and I could see Arab girls, at the same age as my daughter, in the village which in fact became a jail. I was speaking to my wife on the telephone while looking at these young Palestinian girls on the embankment which blocked in the village. She was troubled, telling me that no one can bring our daughter Tamar home from the kindergarten. The memory of my daughter and the reality of the simple daily problems had shaken me. I was brought up thinking that everyone is out to get us. Seeing the Palestinian girls on the embankment in the village which I had closed off it hit me profoundly that these girls are no different than my own daughter. It was then that I decided that I will no longer take part in this situation, no matter what price I would have to pay.”

This exceptional shift motivated Chen Alon, the Israeli Major who gave the testimony above, to found Combatants for Peace, a Palestinian-Israeli peace organisation with Suliman al-Chatib, a Palestinian freedom fighter. They have since been joined by hundreds of ‘combatants’ from both sides.

We need just a moment of inner peace to be able to see or hear a new way of understanding, and we need just enough courage to be willing to live it.

The Dhammapada wisely says “Hatred does not cease with hatred, but by non-hatred alone does hatres cease. This is an endless law (Dhamma sanantano).” I wish for all of us to have the courage and honesty to learn from everything that is around and within us. To align our lives with what matters most and to keep opening our hearts.

Transformation is possible in our lives and in this world. We have a soft responsibility to do everything we can to make ourselves available to it. And we share the responsibility to support each other, to open to both the familiar and the unfamiliar, the known and the unknown. Change is possible, it happens all the time.

Zohar Lavie grew up in Israel.

Nathan Glyde is from the UK. They lead active meditation retreats through SanghaSeva.

During October Zohar and Nathan will lead the ‘Being Peace’ work retreat in Palestine and Israel; cultivating communication and understanding between all sides.

For more information, please visit http://www.sanghaseva.org

A Message from Stephen/ Stephen Fulder

I want to send out a message to you and to all of us in the group - that in these difficult times  spiritual transformation and social transformation cannot be separate - because me and you, us and them,  form and inform each other. It is only a question of finding the right means: both doing nothing and social activism can drive us a bit crazy if they are not done right. Two initiatives which embody both wisdom and heart are happening - one a meeting on the 20th. organized by Shiri Bar and Ofir, on spirituality and social activism, and the second a project set up by one of our  group, Marcia, to recruit psychologists to protect and heal children on both sides.

 

 

התכלית והתפקיד של איפשור

מתוך הקובץ: התרגול של תשומת לב באיפשור/ כריסטופר טיטמוס

http://www.dharmafacilitators.org/index.php/welcome/eng/facilitation

תודה לליאת גל על מלאכת התרגום

התכלית והתפקיד של איפשור:

התכלית של איפשור היא לטפח/לפתח:

1. סוג של חיזוק/העצמה לקבוצה.

2. העמקה של מחויבות של היחיד או של הקבוצה.

3. סוג של סולידריות וקשר/חיבור הדדי.

4. גילוי/חשיפה של תובנות ומעוף.

תפקיד האיפשור הוא-

1. לאפשר לקבוצה להקשיב ולהבין אחד את השני.

2. לאפשר ליחיד להביע את עצמו.

3. לתמוך בתהליך (שמתרחש).

4. לשקף ולחקור הבדלים.

5. לחקור/לתשאל באזורים תקועים.

6. להכיר בהבדלים ולא להתכחש להם.

7. לבנות הסכמה/קונצנזוס.

8. להרשות לדעות מנוגדות להתקיים.

20 נקודות למאפשר:

1. שמור על שפת גוף רגועה.

2. תן לכולם אפשרות לדבר, לא רק לאלה הקולניים.

3. תן לכל קול הכרה ללא פחד וללא משוא פנים.

4. לשאול "לזה אתה מתכוון?" ולסכם אם המילים לא בהירות.

5. לשאול אחרים "איך את/ה מבין/ה את מה שהוא/היא אמר/ה?".

6. להיות ספציפי יותר מאשר לרצות את הכלליות.

7. להיזהר לא לחזור על עצמינו, לא לסטות מהנושא.

8. לשים לב לא לבלבל בין שליטה לאיפשור.

9. מאבקים וקושי ליחיד ולקבוצה מעצבים חלק מהתהליך עצמו.

10. לסכם נקודות מפתח.

11. להסביר לקבוצה את שורש הבעיה.

12. להביע תמיד הערכה כלפי היחיד או הקבוצה.

13. לאסוף נקודות מבט שונות.

14. לפתח גישה פתוחה כלפי דעות לא פופולאריות.

15. לשים לב לסימנים של הטרדה או נסיגה.

16. לקחת צעד אחורה מהתהליך ולתאר אותו, יכול להיות יקר ערך כל עוד זה לא שיפוטי

כמו- "ככל הנראה אנחנו לא מגיעים לשום מקום".

17. אל תהפוך לחסר סבלנות ותכפה החלטות.

18. שמור על שאלות קצרות, מתחשבות, פשוטות ולא ריאקטיביות.

19. הכר בתהליך, ברגרסיה או בתקיעות ותן השראה.

20. אם מגיעים להחלטה, תן לה סיכום ורגע של שתיקה משותפת או החזקת ידיים.

אחריות המאפשר:

אחת מהפונקציות החיוניות של המאפשר היא יכולתו לשאול שאלות, שאלות מהסוג הנכון, ואולי לעודד אחרים בקבוצה לשאול אחד את השני, כולל את המאפשר בעצמו.

זה מספק אפשרות לכולם ללמוד אחד מהשני.

אפשרויות לשאלות כגון: מי, מה, למה, איפה, מתי ואיך.

לדעתי, השאלות הכי אפקטביות כשהן קצרות ולא ממושכות, ישירות לנקודה ובשפה שמיועדת ישירות למה שנאמר.

שאלות שיכולות לעזור לשמור את הקבוצה בפוקוס, להדגיש נקודה מסוימת או כחלק מהערכה של המצב.

המאפשר אינו מפחד לשאול שאלות מביכות כל עוד הוא שומר על גישה מתחשבת ומתעניינת בדברים שהוא/היא שאלו ובתגובתם.

פתרונות לנושאים בעיתיים יכולים להראות רחוקים במהלך זמן המפגש. למרות זאת, הקבוצה יכולה לעבוד יחד.

המאפשר נותן לזמן ולחקירה לראות אם הפתרון מתחיל לעלות באופן טבעי בנסיבות ההתהוות המותנית.

המאפשר מפתח את היכולת ל-

להוביל היטב כמאפשר

להקשיב

לחקור

להשתמש בשפה במיומנות

לשקף חזרה בדיוק

לתת ולקחת אחריות

המאפשר מזהה ושולף את הדעות המיוחדות, התובנות והכישרון של כל אחד מהמשתתפים, נותר בעל כבוד כלפי כל, חופשי מדואליות בלי לצודד במישהו. מפתח את היכולת להתמודד עם מצבים קשים, מבטיח את דרך האמצע כמה שניתן בין חוסר הבנה לבלבול, תמיד נשאר מתעניין ברעיונות מקוריים גם אם נראים מרחיקי לכת באותו זמן.

רב האנשים לא אוהבים קונפליקטים, אך על ידי התעלמות מכך בקבוצה, חוסר סיפוק, חוסר מנוחה ואולי אפילו ציניות –יעלו על פני השטח במקומות אחרים. המשימה של המאפשר היא למצוא ששום דבר אינו "מטואטא מתחת לשטיח" כמו שאומרים. פחד ואשמה מ-לא להיות מובן נכון, לעיתים חוסם את המשתתפים מלחלוק את מה שבאמת חשוב להם.

קורה לעיתים שמאוד קשה לקבוצה לפתח מעוף, כשהמשתתפים בה נתפסים לעמדה מיוחדת להם שבדרך כלל הוחלטה מראש לפני שהקבוצה יצאה לדרך. כולם רוצים להיות מובנים ותפקיד המאפשר הוא לנסות לפתח הבנה הדדית בין כולם, יותר מאשר להיתפס בעמדה הנכונה או הלא נכונה .

ייתכן וישנה דרך אמצע או דרך אלטרנטיבית שהקבוצה לא חשבה עליה, אך מאפשר מפולפל יכול להציע. זה האתגר למצוא דרך כוללנית בין ההפכים יותר מאשר גישה כוללנית.

המאפשר יכול להציע רעיונות יצירתיים ללא הצמדות לאף אחד מהם כמהלך קדימה. המאפשר חושב צעד קדימה יותר מהקבוצה בכדי להשיג מקסימום שיתוף פעולה ומעוף.

כשדברים הולכים בצורה לא טובה, בכל ארגון, יש נטייה להאשים את אחד המשתתפים או כמה בכך, בדרך כלל את בעלי הכוח הכי גדול והקבוצה או הארגון הופכים אותו/אותם לשעיר/ים לעזעזל. המאפשר מתאמץ להראות שזו אחריות משותפת למה שקורה. תרבות של תפיסות שליליות ומתח נבנות במהלך חודשים ושנים ויוצרת בעיות בתוך קבוצה או ארגון. קל יותר לכולם להגיע להחלטה דרך תחושה משותפת של מהו הכיוון. בסיכום הישיבה זה אומר גם שכולם בהירים לגבי ההחלטות והמשימות שהסכימו להם. פרוטוקול כתוב חיוני בישיבות מסוג זה.

לסיכום-

1. המאפשר עושה מאמץ להיות בהיר בקשר לתחילת מבנה המפגש במקום לתת לקבוצה לבזבז זמן מיותר בדיבור על המתודולוגיה שצריך להשתמש בשביל לגשת לנושא.

2. אם המאפשר אינו בהיר לגבי גישתו למפגש ומחזיק בדעות הקונצנזוס, זה בדרך כלל מוביל לדעות מרובות ורעיונות שמובילים בסוף לבלבול וחוסר פתרון ואז, קרוב לודאי שאף אחד לא ירגיש מסופק (האמינו לי, שתי הנקודות הראשונות מתייחסות במיוחד למפגשים בודהיסטיים!).

3. קבוצה גדולה צריכה להיות מוכנה להתפצל לעיתי לקבוצות קטנות ולמנות ריפורטר שיחזור אחר כך לפורום הגדול וייתן סיכום מדויק. ישנם אנשים שמרגישים יותר ביטחון לבטא את רגשותיהם ומחשבותיהם בקבוצות קטנות.

4. יותר יעיל לחדור לעומקם של כמה מונחים, מאשר לנסות לכסות את כל המונחים בכדי לרצות את כולם. אם המאפשר רוצה לרצות את כולם זה בסוף יסתיים חלקי ושטחי.

5. זכור שישנן דעות שמובעות בתוך הקבוצה במסגרת המקובלת, וישנן דעות שמובעות מחוצה לה.

6. אם נוצרה שתיקה לאחר שדעה אחת התבטאה, המאפשר צריך לשאול מדוע.

7. טון הקול, הגישה הכללית ומיומנות התקשורת של המשתתף, ישפיעו על שאר הקבוצה, בין אם הדעה נאמרה במסגרת המקובלת ובין אם לאו.

8. משימת המאפשר היא להכיר ומשוך החוצה רול, גישה ודעה ללא יוצא דופן.

9. המאפשר יכול להרחיב על דעה קצרה או לקצר דעה ארוכה שנאמרה על ידי משתתף.

10. אם המאפשר משקף למשתתף את דבריו, זכור להשתמש במילותיו ולא במילותיך. השתמש בקול רגוע וברור.

11. היה בהיר האם אתה רוצה לחקור קשת קטנה של דעות או לאסוף הרבה תפיסות לגבי משהו.

12. במקרה של קבוצה גדולה, זכור לקבוע סדר למי שרוצה לדבר. יתכן שהמאפשר יצטרך להזכיר לקבוצה שיש עוד שניים, שלושה, ארבעה נושאים שהולכים לאותו כיוון אם זה המקרה.

13. אם המאפשר משקף היכן שכל הקבוצה נמצאת, עליו לזכור לשאול האם מה שהוא או היא אמר/ה זה סיכום נאות למה שמתרחש?

14. זכור ליצור איזון בין המינים של הדוברים. תן השראה, הבע את הערכתך והצע הצעות בעצמך אם מתבקש.

15. אם המאפשר מקבל משוב חיובי או שלילי, שמור על גופך רגוע וזקוף, הקשב, תן הכרה קצרה "תודה לך" והמשך הלאה.

16. נצל את השתיקה, אולי לכמה שניות או דקה שתיים בזמן שדברים מתחממים או מפוזרים או בישיבה ארוכה וממושכת.

17. הבע מה שנפוץ ומה שלא. אם קשה, בקש הצהרה קצרה מאוד מכל אחד מהמשתתפים לפי כיוון השעון. זה לוקח זמן אך לעיתים נחוץ. סגור את המפגש במילים רגועות ושתיקה קצרה.

ריפלקסיות על קרמה

התוכנית למתרגלים מסורים

ריפלקסיות על קרמה

מתוך: Dedicated Practitioner’s Program Homework

Spirit Rock

Reflections

1. The Buddha’s teaching of karma is sometimes described as the law of cause and

effect. There are at least five ways we might experience the effects of an action based on

a wholesome or unwholesome intention. We might notice how we feel (a) as we are

considering taking the action, (b) as we commit the act, or (c) as we remember an act we

have done. Then (d) we might notice that a volitional action can strengthen our habitual

ways of thinking, feeling, and acting again. Finally (e) we might notice unexpected

results coming into our lives at some future time that we intuit are related to the past

action.

Can you recall times in your life that you have experienced any or all of these kinds of

effects? Do your experiences seem to follow the law that wholesome intentions lead to

wholesome results, unwholesome intentions to unwholesome results? Please be prepared

to discuss them with your dharma buddy or in the group.

2. Do you have any doubts about the general teaching of karma, that actions from

wholesome intentions lead to wholesome results, and actions from unwholesome

intentions to unwholesome results? How do you feel about the teaching on the effects of

specific actions described in MN 135? Do you believe these, disbelieve them, or hold

them agnostically? Why? If you disbelieve the connections drawn in MN 135, do you

have another explanation for the great variety of mind states and circumstances that

people and animals seem to be born with?

3. The teaching on rebirth is a frequent theme in the Pali suttas. For example, in MN 4,

the Buddha describes two insights related to rebirth immediately prior to his awakening

(recollection of his past lives and seeing beings reappearing according to their actions).

Do you believe in the general principle of rebirth as described in the suttas? Why or why

not? If you don’t believe in rebirth, what do you think happens after death?

4. Views on rebirth can be held purely at a conceptual level, in which case they won’t

deeply affect us. Or we can take the implications of these views into the marrow of our

practice. MN 60 explores some of the implications of different views. Please continue

this exploration. (a) Imagine for a few minutes that the Buddha’s teachings on rebirth

are true, and that you will wander through an endless round of births and deaths with

varying samsaric pleasures and pains until you awaken. What shifts do you notice in how

you view your life, your practice, and this world? (b) Imagine for a few minutes that you

hold what the Buddha called a nihilistic view, that there is no future birth and no result of

karma beyond this life. What shifts do you notice in how you view life, practice, and the

world? (c) Imagine for a few minutes that you rest in the mystery of truly not knowing

what happens after death. What shifts do you notice in relation to life, practice, and the

world?

5. It seems at first paradoxical that the Buddha taught that all aspects of our experience

are not self, and yet that both karma and rebirth happen to the person who initiated the

actions, not someone else. This conundrum pops up in MN 109.14, when a bhikkhu asks

the Buddha, “If all five aggregates are not-self, then what self will actions done by the

not-self affect?” How in your understanding do you resolve this seeming paradox? That

is, how does the understanding of selflessness (anatt_) mesh with the teachings on karma

and rebirth?

6. We can sometimes feel guilt, shame, regret, or remorse when we consider unskillful

past actions, or we might judge ourselves harshly for our past karma. How can the

understanding of anatt_ help to soften such judgments? Are there other practices, such as

the brahma viharas, that you find helpful?

7. Sometimes we evaluate our past karma based on the adverse circumstances of our

lives (past abuse, current physical or emotional pain). But we seldom stop to reflect on

the many favorable conditions of our lives. All of us in this group are richly blessed in

many ways: we have enough to eat, we can stay warm in winter, we have a precious

human birth, we are relatively sound in body and mind, we have encountered the

Dharma, we are motivated to practice the Dharma, and we have the leisure time to be

able to practice the Dharma. It’s said that such conditions are the result of a tremendous

amount of past wholesome karma. When you reflect on this, does it change how you

evaluate your past actions?

8. Ajahn Amaro made a comment at the last DPP retreat something like, “The process of

consciousness going from one birth to the next is hardly different from the process of its

going from one moment to the next in this life.” Do you agree? How do you understand

this?

9. (Optional) Do you understand the Buddha’s teachings on karma to say that everything

that happens to us is the result of some past action of ours? Please read SN 36:21. Does

the sutta answer this question positively, negatively, or ambiguously?