אביבסקי היקר פתח לנו בלוג חדש ומשוכלל. אנחנו עוברים דירה.
הכתובת: http://engagedharma.wordpress.com/
הקהל מתבקש לשבת.
סאטי
מתוך הקובץ: התרגול של תשומת לב באיפשור/ כריסטופר טיטמוס
http://www.dharmafacilitators.org/index.php/welcome/eng/facilitation
תודה לליאת גל על מלאכת התרגום
התכלית והתפקיד של איפשור:
התכלית של איפשור היא לטפח/לפתח:
1. סוג של חיזוק/העצמה לקבוצה.
2. העמקה של מחויבות של היחיד או של הקבוצה.
3. סוג של סולידריות וקשר/חיבור הדדי.
4. גילוי/חשיפה של תובנות ומעוף.
תפקיד האיפשור הוא-
1. לאפשר לקבוצה להקשיב ולהבין אחד את השני.
2. לאפשר ליחיד להביע את עצמו.
3. לתמוך בתהליך (שמתרחש).
4. לשקף ולחקור הבדלים.
5. לחקור/לתשאל באזורים תקועים.
6. להכיר בהבדלים ולא להתכחש להם.
7. לבנות הסכמה/קונצנזוס.
8. להרשות לדעות מנוגדות להתקיים.
20 נקודות למאפשר:
1. שמור על שפת גוף רגועה.
2. תן לכולם אפשרות לדבר, לא רק לאלה הקולניים.
3. תן לכל קול הכרה ללא פחד וללא משוא פנים.
4. לשאול "לזה אתה מתכוון?" ולסכם אם המילים לא בהירות.
5. לשאול אחרים "איך את/ה מבין/ה את מה שהוא/היא אמר/ה?".
6. להיות ספציפי יותר מאשר לרצות את הכלליות.
7. להיזהר לא לחזור על עצמינו, לא לסטות מהנושא.
8. לשים לב לא לבלבל בין שליטה לאיפשור.
9. מאבקים וקושי ליחיד ולקבוצה מעצבים חלק מהתהליך עצמו.
10. לסכם נקודות מפתח.
11. להסביר לקבוצה את שורש הבעיה.
12. להביע תמיד הערכה כלפי היחיד או הקבוצה.
13. לאסוף נקודות מבט שונות.
14. לפתח גישה פתוחה כלפי דעות לא פופולאריות.
15. לשים לב לסימנים של הטרדה או נסיגה.
16. לקחת צעד אחורה מהתהליך ולתאר אותו, יכול להיות יקר ערך כל עוד זה לא שיפוטי
כמו- "ככל הנראה אנחנו לא מגיעים לשום מקום".
17. אל תהפוך לחסר סבלנות ותכפה החלטות.
18. שמור על שאלות קצרות, מתחשבות, פשוטות ולא ריאקטיביות.
19. הכר בתהליך, ברגרסיה או בתקיעות ותן השראה.
20. אם מגיעים להחלטה, תן לה סיכום ורגע של שתיקה משותפת או החזקת ידיים.
אחריות המאפשר:
אחת מהפונקציות החיוניות של המאפשר היא יכולתו לשאול שאלות, שאלות מהסוג הנכון, ואולי לעודד אחרים בקבוצה לשאול אחד את השני, כולל את המאפשר בעצמו.
זה מספק אפשרות לכולם ללמוד אחד מהשני.
אפשרויות לשאלות כגון: מי, מה, למה, איפה, מתי ואיך.
לדעתי, השאלות הכי אפקטביות כשהן קצרות ולא ממושכות, ישירות לנקודה ובשפה שמיועדת ישירות למה שנאמר.
שאלות שיכולות לעזור לשמור את הקבוצה בפוקוס, להדגיש נקודה מסוימת או כחלק מהערכה של המצב.
המאפשר אינו מפחד לשאול שאלות מביכות כל עוד הוא שומר על גישה מתחשבת ומתעניינת בדברים שהוא/היא שאלו ובתגובתם.
פתרונות לנושאים בעיתיים יכולים להראות רחוקים במהלך זמן המפגש. למרות זאת, הקבוצה יכולה לעבוד יחד.
המאפשר נותן לזמן ולחקירה לראות אם הפתרון מתחיל לעלות באופן טבעי בנסיבות ההתהוות המותנית.
המאפשר מפתח את היכולת ל-
להוביל היטב כמאפשר
להקשיב
לחקור
להשתמש בשפה במיומנות
לשקף חזרה בדיוק
לתת ולקחת אחריות
המאפשר מזהה ושולף את הדעות המיוחדות, התובנות והכישרון של כל אחד מהמשתתפים, נותר בעל כבוד כלפי כל, חופשי מדואליות בלי לצודד במישהו. מפתח את היכולת להתמודד עם מצבים קשים, מבטיח את דרך האמצע כמה שניתן בין חוסר הבנה לבלבול, תמיד נשאר מתעניין ברעיונות מקוריים גם אם נראים מרחיקי לכת באותו זמן.
רב האנשים לא אוהבים קונפליקטים, אך על ידי התעלמות מכך בקבוצה, חוסר סיפוק, חוסר מנוחה ואולי אפילו ציניות –יעלו על פני השטח במקומות אחרים. המשימה של המאפשר היא למצוא ששום דבר אינו "מטואטא מתחת לשטיח" כמו שאומרים. פחד ואשמה מ-לא להיות מובן נכון, לעיתים חוסם את המשתתפים מלחלוק את מה שבאמת חשוב להם.
קורה לעיתים שמאוד קשה לקבוצה לפתח מעוף, כשהמשתתפים בה נתפסים לעמדה מיוחדת להם שבדרך כלל הוחלטה מראש לפני שהקבוצה יצאה לדרך. כולם רוצים להיות מובנים ותפקיד המאפשר הוא לנסות לפתח הבנה הדדית בין כולם, יותר מאשר להיתפס בעמדה הנכונה או הלא נכונה .
ייתכן וישנה דרך אמצע או דרך אלטרנטיבית שהקבוצה לא חשבה עליה, אך מאפשר מפולפל יכול להציע. זה האתגר למצוא דרך כוללנית בין ההפכים יותר מאשר גישה כוללנית.
המאפשר יכול להציע רעיונות יצירתיים ללא הצמדות לאף אחד מהם כמהלך קדימה. המאפשר חושב צעד קדימה יותר מהקבוצה בכדי להשיג מקסימום שיתוף פעולה ומעוף.
כשדברים הולכים בצורה לא טובה, בכל ארגון, יש נטייה להאשים את אחד המשתתפים או כמה בכך, בדרך כלל את בעלי הכוח הכי גדול והקבוצה או הארגון הופכים אותו/אותם לשעיר/ים לעזעזל. המאפשר מתאמץ להראות שזו אחריות משותפת למה שקורה. תרבות של תפיסות שליליות ומתח נבנות במהלך חודשים ושנים ויוצרת בעיות בתוך קבוצה או ארגון. קל יותר לכולם להגיע להחלטה דרך תחושה משותפת של מהו הכיוון. בסיכום הישיבה זה אומר גם שכולם בהירים לגבי ההחלטות והמשימות שהסכימו להם. פרוטוקול כתוב חיוני בישיבות מסוג זה.
לסיכום-
1. המאפשר עושה מאמץ להיות בהיר בקשר לתחילת מבנה המפגש במקום לתת לקבוצה לבזבז זמן מיותר בדיבור על המתודולוגיה שצריך להשתמש בשביל לגשת לנושא.
2. אם המאפשר אינו בהיר לגבי גישתו למפגש ומחזיק בדעות הקונצנזוס, זה בדרך כלל מוביל לדעות מרובות ורעיונות שמובילים בסוף לבלבול וחוסר פתרון ואז, קרוב לודאי שאף אחד לא ירגיש מסופק (האמינו לי, שתי הנקודות הראשונות מתייחסות במיוחד למפגשים בודהיסטיים!).
3. קבוצה גדולה צריכה להיות מוכנה להתפצל לעיתי לקבוצות קטנות ולמנות ריפורטר שיחזור אחר כך לפורום הגדול וייתן סיכום מדויק. ישנם אנשים שמרגישים יותר ביטחון לבטא את רגשותיהם ומחשבותיהם בקבוצות קטנות.
4. יותר יעיל לחדור לעומקם של כמה מונחים, מאשר לנסות לכסות את כל המונחים בכדי לרצות את כולם. אם המאפשר רוצה לרצות את כולם זה בסוף יסתיים חלקי ושטחי.
5. זכור שישנן דעות שמובעות בתוך הקבוצה במסגרת המקובלת, וישנן דעות שמובעות מחוצה לה.
6. אם נוצרה שתיקה לאחר שדעה אחת התבטאה, המאפשר צריך לשאול מדוע.
7. טון הקול, הגישה הכללית ומיומנות התקשורת של המשתתף, ישפיעו על שאר הקבוצה, בין אם הדעה נאמרה במסגרת המקובלת ובין אם לאו.
8. משימת המאפשר היא להכיר ומשוך החוצה רול, גישה ודעה ללא יוצא דופן.
9. המאפשר יכול להרחיב על דעה קצרה או לקצר דעה ארוכה שנאמרה על ידי משתתף.
10. אם המאפשר משקף למשתתף את דבריו, זכור להשתמש במילותיו ולא במילותיך. השתמש בקול רגוע וברור.
11. היה בהיר האם אתה רוצה לחקור קשת קטנה של דעות או לאסוף הרבה תפיסות לגבי משהו.
12. במקרה של קבוצה גדולה, זכור לקבוע סדר למי שרוצה לדבר. יתכן שהמאפשר יצטרך להזכיר לקבוצה שיש עוד שניים, שלושה, ארבעה נושאים שהולכים לאותו כיוון אם זה המקרה.
13. אם המאפשר משקף היכן שכל הקבוצה נמצאת, עליו לזכור לשאול האם מה שהוא או היא אמר/ה זה סיכום נאות למה שמתרחש?
14. זכור ליצור איזון בין המינים של הדוברים. תן השראה, הבע את הערכתך והצע הצעות בעצמך אם מתבקש.
15. אם המאפשר מקבל משוב חיובי או שלילי, שמור על גופך רגוע וזקוף, הקשב, תן הכרה קצרה "תודה לך" והמשך הלאה.
16. נצל את השתיקה, אולי לכמה שניות או דקה שתיים בזמן שדברים מתחממים או מפוזרים או בישיבה ארוכה וממושכת.
17. הבע מה שנפוץ ומה שלא. אם קשה, בקש הצהרה קצרה מאוד מכל אחד מהמשתתפים לפי כיוון השעון. זה לוקח זמן אך לעיתים נחוץ. סגור את המפגש במילים רגועות ושתיקה קצרה.
התוכנית למתרגלים מסורים
ריפלקסיות על קרמה
מתוך: Dedicated Practitioner’s Program Homework
Spirit Rock
Reflections
1. The Buddha’s teaching of karma is sometimes described as the law of cause and
effect. There are at least five ways we might experience the effects of an action based on
a wholesome or unwholesome intention. We might notice how we feel (a) as we are
considering taking the action, (b) as we commit the act, or (c) as we remember an act we
have done. Then (d) we might notice that a volitional action can strengthen our habitual
ways of thinking, feeling, and acting again. Finally (e) we might notice unexpected
results coming into our lives at some future time that we intuit are related to the past
action.
Can you recall times in your life that you have experienced any or all of these kinds of
effects? Do your experiences seem to follow the law that wholesome intentions lead to
wholesome results, unwholesome intentions to unwholesome results? Please be prepared
to discuss them with your dharma buddy or in the group.
2. Do you have any doubts about the general teaching of karma, that actions from
wholesome intentions lead to wholesome results, and actions from unwholesome
intentions to unwholesome results? How do you feel about the teaching on the effects of
specific actions described in MN 135? Do you believe these, disbelieve them, or hold
them agnostically? Why? If you disbelieve the connections drawn in MN 135, do you
have another explanation for the great variety of mind states and circumstances that
people and animals seem to be born with?
3. The teaching on rebirth is a frequent theme in the Pali suttas. For example, in MN 4,
the Buddha describes two insights related to rebirth immediately prior to his awakening
(recollection of his past lives and seeing beings reappearing according to their actions).
Do you believe in the general principle of rebirth as described in the suttas? Why or why
not? If you don’t believe in rebirth, what do you think happens after death?
4. Views on rebirth can be held purely at a conceptual level, in which case they won’t
deeply affect us. Or we can take the implications of these views into the marrow of our
practice. MN 60 explores some of the implications of different views. Please continue
this exploration. (a) Imagine for a few minutes that the Buddha’s teachings on rebirth
are true, and that you will wander through an endless round of births and deaths with
varying samsaric pleasures and pains until you awaken. What shifts do you notice in how
you view your life, your practice, and this world? (b) Imagine for a few minutes that you
hold what the Buddha called a nihilistic view, that there is no future birth and no result of
karma beyond this life. What shifts do you notice in how you view life, practice, and the
world? (c) Imagine for a few minutes that you rest in the mystery of truly not knowing
what happens after death. What shifts do you notice in relation to life, practice, and the
world?
5. It seems at first paradoxical that the Buddha taught that all aspects of our experience
are not self, and yet that both karma and rebirth happen to the person who initiated the
actions, not someone else. This conundrum pops up in MN 109.14, when a bhikkhu asks
the Buddha, “If all five aggregates are not-self, then what self will actions done by the
not-self affect?” How in your understanding do you resolve this seeming paradox? That
is, how does the understanding of selflessness (anatt_) mesh with the teachings on karma
and rebirth?
6. We can sometimes feel guilt, shame, regret, or remorse when we consider unskillful
past actions, or we might judge ourselves harshly for our past karma. How can the
understanding of anatt_ help to soften such judgments? Are there other practices, such as
the brahma viharas, that you find helpful?
7. Sometimes we evaluate our past karma based on the adverse circumstances of our
lives (past abuse, current physical or emotional pain). But we seldom stop to reflect on
the many favorable conditions of our lives. All of us in this group are richly blessed in
many ways: we have enough to eat, we can stay warm in winter, we have a precious
human birth, we are relatively sound in body and mind, we have encountered the
Dharma, we are motivated to practice the Dharma, and we have the leisure time to be
able to practice the Dharma. It’s said that such conditions are the result of a tremendous
amount of past wholesome karma. When you reflect on this, does it change how you
evaluate your past actions?
8. Ajahn Amaro made a comment at the last DPP retreat something like, “The process of
consciousness going from one birth to the next is hardly different from the process of its
going from one moment to the next in this life.” Do you agree? How do you understand
this?
9. (Optional) Do you understand the Buddha’s teachings on karma to say that everything
that happens to us is the result of some past action of ours? Please read SN 36:21. Does
the sutta answer this question positively, negatively, or ambiguously?